01
למה הדרום מרגיש אחרת
רוב הביקורים הראשונים בטנזניה עוברים במסלול הצפוני של טרנגירה, נגורונגורו וסרנגטי, ולא בכדי. אבל יש בה מפה שנייה, נמוכה יותר על הדף ושקטה בהרבה, וספארי בדרום טנזניה הוא חוויה אחרת מהשורה הראשונה ועד האחרונה. הפארקים גדולים יותר, המחנות קטנים יותר, ומספר הרכבים האחרים שפוגשים ביום הוא לא פעם אפס.
המאמר מכסה את שלושת השמות הגדולים של הדרום והמערב: ניירירה, רואהה וקטאווי, עם מילה קצרה על מיקומי. הוא מסביר במה כל פארק מצטיין, איך מגיעים, מתי כדאי לנסוע ואיך מחברים את הדרום למסלול בצפון או לסיום בחוף זנזיבר. השתדלנו להיות כנים לגבי מי שזה מתאים לו ומי כדאי שימתין לטיול השני.
02
ניירירה: נהר הרופיג'י, סירות והליכה
השאלה ששומעים אצלנו הכי הרבה פשוטה: האם ניירירה זה סלוס? כן, הפארק הלאומי ניירירה הוא שמורת סלוס לשעבר בשם חדש. סלוס שונתה ב-2019 לכבוד ג'וליוס ניירירה, נשיאה הראשון של טנזניה, והשם הישן הוא עדיין זה שמטיילים רבים מכירים. זהו אתר מורשת עולמית של אונסק״ו מאז 1982, ואחד משטחי השימור הגדולים באפריקה. הפארק הלאומי לבדו משתרע על כ-30,900 ק״מ רבועים (11,930 מייל רבוע), בערך כגודל בלגיה, ולכן הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר בטנזניה.
מה שמייחד את ניירירה הוא המים. נהר רופיג'י, הארוך ביותר בטנזניה, נשזר בין אגמים ותעלות, וספארי בסירה בסוף היום מביא אתכם בגובה העיניים להיפופוטמים ולתנינים, ולאנפות, חסידות ודררים לאורך הגדה. פילים חוצים במעברים רדודים, וסירה יכולה לעקוב אחר הנהר במקום שבו אין שום דרך לרכב.
ניירירה היא גם אחד הפארקים הגדולים המעטים בטנזניה שבהם יציאה מהרכב היא דבר רגיל. ספארי רגלי יוצא בקרירות הבוקר עם מדריך ושומר חמוש, והמטרה אינה לרדוף אחרי חיות אלא לקרוא עקבות, גללים, תלי טרמיטים ועצים. בחלק מהמחנות מציעים לינה בשטח, לילה במיטות פשוטות בשטח פתוח מתחת לכילות נגד יתושים, וזה סביר רק בחודשי היובש.
- ספארי בסירה בנהר רופיג'י ובאגמיו, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המאוחרות
- טיולים רגליים מודרכים עם שומר חמוש, הכי טובים בין יוני לאוקטובר כשהעשב נמוך
- נסיעות ספארי דרך יער נחלים, ערבה פתוחה ויער מיומבו
- לינה בשטח במחנות שמציעים אותה, לילה בלי קירות
03
רואהה: באובבים, אריות ונחלי חול
הפארק הלאומי רואהה משתרע על 20,226 ק״מ רבועים (7,809 מייל רבוע) והוא הפארק הלאומי השני בגודלו בטנזניה, אחרי ניירירה. הוא שוכן במקום שבו חופפים מינים של מזרח אפריקה ושל דרום אפריקה, ולכן רשימת החיות נקראת אחרת מזו של הצפון. רואים בו קודו גדול, אנטילופת סייבל ואנטילופת רואן, והגבעות זרועות עצי באובב עתיקים. נהר רואהה הגדול זורם במרכז, ובעונת היובש הוא מצטמק לבריכות ולתעלות חול שקובעות לאן הולך כל יצור.
המוניטין של רואהה נשען על טורפים. מעריכים שהפארק מכיל כעשירית מהאריות שנותרו בעולם, והלהקות כאן גדולות, לפעמים עשרים בעלי חיים פרושים לאורך גדת נהר. נמרים נראים לא פחות מאשר בשמורות מפורסמות בהרבה, ברדלסים פועלים בשטח הפתוח, וכלב הבר האפריקאי הוא תקווה ממשית, במיוחד כשהלהקות קשורות למאורה בחודשי היובש, אם כי אף מדריך הגון לא מבטיח אותם.
הפילים מונים אלפים וחופרים מים בערוצים יבשים, אחת ההנאות השקטות של הפארק. הערבים יכולים להיות קרים ממש בין יוני לאוגוסט, ולכן כדאי להביא פליז. הארץ קשוחה ומפוסלת יותר מהמישורים הפתוחים של סרנגטי, ומטיילים רבים מוצאים שהיא מזכירה להם למה הם אוהבים את השטח.
04
קטאווי: המערב הרחוק
הפארק הלאומי קטאווי שוכן הרחק במערב טנזניה, משתרע על 4,471 ק״מ רבועים (1,726 מייל רבוע) ומקבל, לפי האומדן שלנו, רק כמה מאות מבקרים בעונה. יער מיומבו, מישורי הצפה רחבים ואגמים עונתיים מרכיבים את הנוף. יום שלם יכול לעבור בלי לפגוש רכב אחר, ולכן הוא מתאים למטיילים שכבר עשו ספארי בצפון ורוצים משהו פחות מנוהל.
הדרמה מגיעה עם עונת היובש. נהר קטומה ואגמי מישור ההצפה שלו מתכווצים, והיפופוטמים ותנינים נדחסים בבריכות האחרונות בסצנות הומות, רועשות ולעיתים אלימות. עדרי תאו של הרבה יותר מאלף ראשים באים לשתות, להקות אריות גדולות עוקבות אחריהם, ואפשר לראות אנטילופות רואן ופוקו, מין שמעט פארקים בטנזניה מחזיקים. יולי עד אוקטובר הוא החלון.
לקטאווי מגיעים רק במטוס קל, וזה מעצב את התוכנית. מי ששואל איך מגיעים לקטאווי לומד בדרך כלל שהפארק עובד הכי טוב כפרק שני אחרי רואהה, או כחלק ממעגל מערבי עם הרי מהאלה, שם טרק שימפנזים מתקיים על חוף אגם טנגניקה. כתחנה בודדת זו הרבה טיסות לשהות קצרה.

05
מיקומי והדרך דרומה
הפארק הלאומי מיקומי זוכה לפחות תשומת לב משכניו, אבל מגיע לו מקום בשיחה. הוא נמצא כמה שעות נסיעה מדאר א-סלאם, ומישור ההצפה של מקאטה מציע צפייה פתוחה וקלה בחיות שהקנתה לו את הכינוי סרנגטי של הדרום. פילים, אלנד, אריות ותאו הם מראה קבוע, והוא תחנה הגיונית למי שמעדיף לנסוע ברכב.
מסלול Wild South באתר שלנו משתמש בו כך, ומחבר את ניירירה לרואהה בדרך היבשה עם לילה במיקומי וטיול בהרי אודזונגווה, שבו מסלול הליכה ביער מסתיים במפל סאנז'ה ובשחייה בבריכותיו. המסלול מתאים למטיילים שנהנים מנופים ולא מפריע להם לנסוע ימים ארוכים. זה לא חיבור מהיר, ולכן כדאי להקדיש זמן ולשמור על ציפיות מציאותיות לגבי מרחקים.
06
רואהה או ניירירה: איך בוחרים
מטיילים מבקשים מאיתנו לפסוק בין רואהה לניירירה, והתשובה הכנה היא שהם עושים דברים שונים. אם רוצים גיוון בשהות קצרה, עם סירה, הליכה ונסיעה באותו יום, ניירירה היא הבחירה הטובה יותר. אם רוצים נסיעות ספארי עמוקות שמתמקדות בטורפים בארץ באובבים, ומוכנים להישאר כמה לילות, רואהה מתגמלת סבלנות ונותנת יותר ככל שנשארים.
שילוב ביניהם הוא המסלול הדרומי הקלאסי: כמה לילות על הרופיג'י, ואז טיסה לרואהה. קטאווי נכנסת כמערכה שלישית אם יש לכם שבוע או יותר. ככל שיהיה השילוב, לא היינו דוחסים שלושה פארקים לחמישה ימים. קפיצות במטוס קל אוכלות זמן, והשטח דורש אותו בחזרה. שלושה או ארבעה לילות בכל פארק הם מינימום סביר.
- בחרו בניירירה למים, לספארי בסירה, להליכה ולחיבור קל לדאר א-סלאם או לזנזיבר
- בחרו ברואהה לאריות, לכלבי בר, לקודו, לבאובבים ולנוף קשוח
- בחרו בקטאווי להיפופוטמים, לתאו ולבדידות מוחלטת, רצוי אחרי רואהה
- הוסיפו את מיקומי אם אתם מעדיפים לנסוע ברכב ורוצים טעימה עדינה יותר מהדרום
07
איך מגיעים: טיסות וכבישים
רוב האורחים נוסעים במטוס קל. ספארי בטיסות פנים מדאר א-סלאם מגיע לניירירה בטיסה קצרה, וטיסות מתוזמנות וצ'רטר מחברות בין ניירירה, רואהה וקטאווי לאורך המעגל, אף שהלוחות מוגבלים ומשתנים לפי עונה. אל ניירירה אפשר להגיע גם בכביש מדאר א-סלאם בכארבע שעות, ולכן זה הפארק הדרומי הפשוט ביותר למי שלא אוהב מטוסים קטנים.
למטוסים קלים יש מגבלות כבודה קפדניות, בדרך כלל כ-15 ק״ג (33 ליברות) לאדם כולל ציוד צילום, ורק בתיקים רכים. זה חשוב אם עוברים מספארי בצפון או משהות בזנזיבר עם מזוודה גדולה. אנחנו דואגים לאחסן כבודה עודפת בנקודת ההתחלה שלכם, ומוסיפים יום רזרבי, כי טיסות בשטח תלויות במזג האוויר ובנוסעים אחרים.
נסיעות יבשתיות לרואהה ולקטאווי ארוכות ומטלטלות, ובקושי נמליץ עליהן אלא אם הזמן נדיב והנוף הוא המטרה. רואהה נמצאת כ-625 ק״מ (388 מייל) מארושה לפי הנתון בדפי היעד שלנו, וקטאווי כ-1,000 ק״מ (621 מייל). בפועל, הטיסה היא מה שהופך את הדרום לאפשרי בחופשה רגילה.

08
עונות: מתי הדרום עובד הכי טוב
הדרום הוא ארץ של עונת יובש. מיוני עד אוקטובר הצמחייה דוללת, החיות מתאספות לאורך הנהרות, וספארי בעונת היובש נותן את הסיכוי הטוב ביותר לכל מה שתואר כאן. זה הזמן הטוב ביותר לבקר ברואהה, וזה גם הזמן שבו קטאווי מגיעה לשיא ההיפופוטמים והתאו בספטמבר ואוקטובר. גם ניירירה במיטבה אז להליכה ולשיט ליד התעלות המצטמצמות.
העונה הירוקה, מנובמבר עד מרץ, הופכת את הפארקים לשופעים וממלאת אותם בציפורים, אבל החיות מתפזרות והעשב מתארך. חלק מהמחנות נסגרים, וקטאווי כמעט נסגרת כשמישורי ההצפה שלה מוצפים. אפריל ומאי מביאים את הגשמים הכבדים, כשרוב המחנות סגורים והדרכים עלולות להישטף. ספארי בסירה בניירירה עדיין יכול להיות טוב בחודשים הירוקים, ולכן היא הגמישה מבין השלושה אם התאריכים שלכם קבועים.
09
קצב, פעילויות ומעט רכבים
היום בדרום עוקב אחר אותו קצב של שחר ושקיעה כמו בכל מקום, אבל הוא מרגיש איטי יותר. המחנות קטנים, לעיתים שנים עשר אוהלים או פחות, ללא גדר ופתוחים לקולות השטח. הנסיעות ארוכות ושקטות, ועם פחות רכבים בכל מפגש אפשר להישאר כמה שרוצים. זו הסיבה העיקרית שאנשים חוזרים מרואהה ומדברים על השקט.
המרחק מהנתיב המוכר משנה גם את הפרטים הקטנים: המחנות אינטימיים מספיק כדי שהמדריך יתאים את היום הבא תוך כדי ארוחת הערב, וקל להסכים על התחלה מוקדמת או פיקניק ארוך בשטח. בהשוואה לפארקים בצפון, הדרום נותן יותר דרכים לנוע. בצפון, כללי הפארק משאירים אתכם בעיקר ברכב. בניירירה אפשר ללכת, להפליג ולנסוע ביום אחד, וברואהה חלק מהמחנות מציעים גם הליכות. בתמורה מוותרים על הנדידה הגדולה, על הצפיפות של רצפת המכתש ועל הליטוש של לודג' גדול עם חנות מתנות.
למי זה מתאים? לחובבי ספארי ותיקים, לצלמים שלא אוהבים המון אנשים, לזוגות שרוצים פרטיות ולכל מי שמוכן לספארי שני. משפחות עם ילדים קטנים או מי שיש לו חופשה קצרה מאוד יסתדרו בדרך כלל טוב יותר בצפון. זה לא ספארי טוב יותר, רק שונה, ולחלק מהמטיילים התשובה האידיאלית היא לעשות את שניהם.
10
שילוב הדרום עם הצפון או עם זנזיבר
כדי לשלב צפון ודרום טנזניה, הדרך הפשוטה ביותר היא טיול של עשרה עד ארבעה עשר ימים, הפארקים הצפוניים קודם והדרום אחריהם, עם חיבור דרך דאר א-סלאם שיש בה קשרי טיסות פנים טובים. שלושה או ארבעה לילות בסרנגטי ובנגורונגורו, ואחר כך טיסה דרומה לניירירה ולרואהה, נותנים את שני סוגי אפריקה בלי יותר מדי חזרה.
הרחבה לחוף זנזיבר מתאימה אפילו יותר. ניירירה נמצאת בטיסה קצרה מהאי, ולכן אפשר לצאת לשהות של יומיים בניירירה מזנזיבר, ומסלול South to the Spice Island שלנו משלב את רואהה וניירירה עם החוף. עושים קודם את השטח ובסוף את החוף, כדי שההתחלות המוקדמות יהיו כשאתם רעננים והאי יהיה נחיתה רכה.
אם מעדיפים סיום מערבי, רואהה וקטאווי מחוברות בטיסה, ואפשר להוסיף את הרי מהאלה לשימפנזים. זה מסלול מרוחק, שמתאים למטיילים מנוסים עם זמן, ו-Lemala Safaris תגיד בפשטות אם שילוב נראה שאפתני מדי לימים שיש לכם.
11
רשימת תכנון לטיול בדרום
לפני שמזמינים, כדאי להחליט על ארבעה דברים: החודש, מספר הלילות בכל פארק, איך נעים בין הפארקים והאם הליכה ולינה בשטח חשובות לכם. כל אחד משנה את בחירת המחנה. טיול לצלמים עשוי להוסיף לילות ברואהה, וטיול ראשון בדרום עם סיום בחוף עשוי להתמקד בניירירה.
הפרטים המעשיים קצרים אך חשובים. הביאו חולצות ארוכות ומכנסיים בצבעים ניטרליים, כי זבובי צה-צה בחלקים מרואהה וקטאווי נמשכים לכחול ולשחור. קחו שכבה חמה לערבים של יוני עד אוגוסט, משקפת טובה כי המרחקים גדולים ודוחה יתושים. התייעצו עם הרופא על מניעת מלריה זמן רב לפני הנסיעה, כי הפארקים נמצאים באזור מלריה.
- נסעו בין יוני לאוקטובר לחיות הבר החזקות ביותר, ואשרו אילו מחנות פתוחים אם נוסעים מחוץ לתקופה
- הקצו שלושה או ארבעה לילות לכל פארק ויום רזרבי לטיסות
- ארזו בתיק רך של כ-15 ק״ג (33 ליברות) למטוס קל
- ספרו למפעיל אם אתם רוצים הליכות, סירות או לינה בשטח, כי המחנות שונים
- הזמינו מוקדם ליולי עד אוקטובר, כי למחנות קטנים יש מעט חדרים





